קורבנות נחשבים ל"סובלים מוצדקים". הם חושבים שמה שקורה להם בלתי ניתן לתיקון ולא ניתן לשנותו, מה שמביא אותם לאמץ עמדות של פסיביות וקיפאון.

לקורבנות יש כמה מאפיינים:

1. זהות- להיות קורבן מקנה זהות. בתרבות שלנו לסבל הייתה יוקרה מסוימת, "מטמון" מסוים. טיפוס הקורבן יעדיף להראות כמו קדוש מעונה , מאחר והוא מזוהה בדרך כלל עם מישהו טוב, נדיב שמקריב את עצמו לטובת הכלל.
2. פחדים- פחד לשנות, פחד לאבד אישור של אחרים או חיבה מצידם, טיפוס הקורבן חושב "מה יגידו " עליו, מפחד מהלא נודע.
3. חוסר אסרטיביות-  יש לו קושי להיות אסרטיבי ולומר בבירור, ישירות ובלי תלונות מה הוא חושב או מה הוא רוצה.
4. השתקפות עצמית דרך האחר- לעיתים קרובות טיפוס הקורבן לא רוצה לראות את הטעויות של עצמו ויותר קל לו להקרין אותן על אחרים, ככה הוא פוטר את עצמו מאחריות על טעויות או מלחולל שינויים.
5. הערכה עצמית נמוכה – טיפוס הקורבן מאמין שאין לו זכויות או יכולת להשיב או להגיב, מאמין שאחרים חזקים יותר. לכן, הוא תופס את עצמו כאדם חלש, פגיע, חסר כל עוצמה פנימית.
6. מזוכיזם – יש לו הרגשה לא תמיד מודעת של מזוכיזם, הוא מוצא הנאה מסוימת בתחושת כישלון.

כל התפקידים הללו קשורים למודלים "רומנטיים" של הסובלים, אך הם אינם בריאים כלל.

כיצד לשנות גישה זו?

אדם שלקח עליו את תפקיד הקורבן נוטה לשפוט ולהתלונן על מר גורלו, לדוגמה הוא יחשוב או יאמר לעצמו את הדברים הבאים: "בגלל המצב הכלכלי אין לי כסף" ;  "בגלל שהם לא מבינים מה קורה, אני משלם את המחיר" ; "אם הוא היה מבין אותי, לא היינו רבים" ; "אני לא יכול לעשות כלום ולקבל מה שרציתי" , "זה לא תלוי בי" ; " מה את/ה רוצה ממני, אני חולה" ; "נתתי את נשמתי וזה מה שמקבל/ת חזרה"; "החיים לא "פריים (הוגנים)"; "אין צדק בעולם" ; "לא הולך לי, לא מצליח לי".

בכל מצב נתון שאתה מציב תנאי לשלומך בחסדי אחרים, אתה בתפקיד הקורבן. לכן, ראשית כל חשוב להבין מה עובר עלייך, לעלות את זה למודעות. אתה לא מסכן! אלא  "מרגיש" קורבן ומסכן. אך אם התת מודע מנהל אותך(האגו), אתה חושב ומשוכנע שאתה צודק והמצב נגדך. 

אמנם ברור שהמצב קשה, אך להרגיש קורבן אינו קשור למצב, אלא לאמונה ותפיסת עולם.

אמונות משפחתיות, תפיסות עולם על החיים מלווים כל פרשנות שניתן לכל מצב נתון בחיים. מאחורי תחושת הקורבן יש אמונה שהחיים קשים, אין צדק, הכל הבל הבלים, סבל נצחי. אם תגלה איזו אמונה מגבה את הפרשנות , את  הרגש ואת פעולת הקורבן זה יסייע לך להשתחרר מהסבל.

שאל את עצמך מה הרווח בגישה זו? חפש מה הרווח שלך מלהתלונן. יכול להיות שאתה מבקש: אהבה, אישור/הסכמה, ביטחון, הגנה או אפילו דרך לשלוט באחרים או במצב כלשהו וכך להאשים אותם במקום לקחת פיקוד על חייך.

אפשר לשנות את התביעה הישירה. לשחרר את הפחד לשאול, לנסח בצורה ברורה את הדרישות שלך לאחרים. להסביר לעצמך שיש לך זכויות, בנוסף לחובות. לפני שאתה פונה לאחרים תבהיר לעצמך, ממקום של חמלה וכבוד, שמותר לך להיות אסרטיבי ולהביע את רצונך.
ברור שלפעמים ניתן להרגיש קורבן של מצב נקודתי, הרי לכולנו מגוון הרגשות נחוצים לנו, אך טיפוס הקורבן  מזדהה עם התפקיד לצמיתות וזה מה שמסוכן.

אתה יכול להעלות את העניין למודעות שלך ולהבין שאתה יכול לבחור. זה אומר לקבל החלטות, לשנות אמירות ונאומים שאתה מספר לעצמך, לעבור לעמדה של עשייה שגורמת לך להרגיש שאתה אדון לגורלך ולא "בחסדי אחרים".

חשוב לזכור שלרוב טיפוס קורבני אינו מודע כלל שמרגיש קורבן, ההפך. רובם משוכנעים בצדקתם. קורבנות פחות חושבים ויותר מרגישים.