מעולם לא ידעתי איך לגרום לו להבין עד כמה מעשיו פוגעים בי. התנצחויות, בכי, תלונות, תוכחות, שום דבר לא עבד. לא ידעתי איך להציב גבולות, או לשחרר בזמן את הקשר שחצה את הלב שלי. ובלי שיבקש ממני, כל יום, נתתי לו הזדמנויות חדשות, אבל הוא לא שם לב לזה.
התעלם מדבריי, מרצונותיי, ביקר אותי ואת גופי, אמר שזה לטובתי כי אכפת לו ממני ואני חשבתי שיום אחד הוא יבין אותי. במשך שנים נלחמתי עם עצמי ובתוכי, כדי שהזוגיות לא תגמר ולא אשאר לבד. הייתי משוכנעת שזה הדבר הנכון שיוביל אותי לאושר וזה היה בדיוק מה שעשה אותי אומללה. לוותר על הזוגיות שלנו – היה לוותר על חלום הזוגיות שלי, לאשר שמשהו בי לא תקין. לכן נשארתי באותו המקום והמשכתי לנסות בכול הכוח, עם כל מה שנשאר לי.
חשבתי שאהבתי אותו, לא הבנתי שאהבה זו לא תלות או לתת הכול תמורת כלום. כמה תסכול! כמה שיפוט כלפי עצמי שלא הצלחתי לגרום לו להבין אותי! שיעריך אותי! שיתייחס למה שאני אומרת או חושבת! כל זה בזמן שהוא אמר לי שזה "לטובתי".
וכך לאט לאט אבד לי הרצון לבלות, לפנק את עצמי, לחיות . שתקתי כדי לשרוד את זה. שום דבר לא עזר. הבכי, הצרחות מייאוש, השתיקות, הרצון לרצות, ההתנצלות, שום טלנובלה, כלום!
אבל בתוכי משהו לא שתק, כי באותה עוצמה שרציתי לשמור על הקשר, כך כנראה גם התחלתי להתרחק עוד ועוד ממנו.
ראיתי את עצמי במקום קורבני בדיוק כמו אימא שלי, דור שני לקורבנות או אפילו שלישי – או רביעי, לא יודעת איזה מהם. אחרי שנשבעתי שאתנהג בדיוק ההפך ממנה, והנה מולי הסרט של עצמי רץ, בדיוק אותו הדבר עם שחקנים אחרים.
בלי לשים לב אבד לי הרצון לחיות, הייתי אומרת לעצמי שהנה מצאתי חבר לחיים עד יומי האחרון, אבל בתוכי חושבת איך אצליח לשרוד את זה. הוא היה השותף המושלם לחזק את האמונות הלא מודעות שלי, פעלתי מהלא מודע שלי, מהבטן הרכה שלי. בחרתי בגבר למות אתו! למות אתו! הרגשתי שאין מוצא, שאני חייבת להוכיח שאני מסוגלת לבנות זוגיות. לא הבנתי שאני הקורבן של עצמי והוא מושלם בכדי להוכיח לי את זה.
חזרתי לטיפולי גוף נפש, ובכיתי מרוב אומללות. הלכתי למדריכים מצוינים, למדתי, עקבתי אחרי מרצים ומטפלים רבים, קראתי ספרים ומאמרים, במקום להרגיש בחיים, להרגיש טוב עם עצמי, לחיות את החיים ו"לרפא את הרגשות שלי", הכאב הלך ונעשה יותר ויותר חזק וקשה, עד שחליתי.
כשחליתי הייתי בשיא הקורבנות והחרדה והגבר איתו הייתי היה לצדי ו"אהב" אותי.
יום אחד, כמו קסם, במקום קורבנות הרגשתי שאני לא שייכת לאיש הזה, אין בי אהבה אליו כי האהבה מתחילה בכבוד לעצמי ועד אותו זמן אותו כבוד בכלל לא היה לי כלפי מי שאני.
הבנתי שאני כבר לא מצפה שיסתכל עליי בלי לבקר אותי, שאני לא צריכה שיתמוך בי , שיתחתן איתי, שזאת לא אהבה , אלא שני אנשים תלויים אחד בשני ממקום של סבל.
עזבתי
התחיל המסע לעצמי, לריפוי, לאהבה.
סלחתי לעצמי ואני מודה לגבר שלימד אותי לאהוב את עצמי!
מרים סלוטולוב
על זוגיות ורגשות
קראו מאמרים על זוגיות ואיך לשמר אותה, טיפים נוספים על מצבים כמו חרדה, בדידות ועוד.
הקליניקה בת"א
עוד פרטים אודות מרים סלוטולוב קראו כאן.
שמרו על קשר
אודות המחבר
השארת תגובה