רגשות הם שפה , דרך להביע את עצמנו והם באים לידי ביטוי רגשית וגופנית.
אנחנו מרגישים אותם בגוף :
כשאנו מפחדים או בחרדה אנו מרגישים דפיקות לב, הזעה, או כאב ראש, קוצר נשימה, כאבי בטן
כשאנו שמחים: יש דפיקות לב מואצות, תחושות בראש, בגרון, קוצר נשימה, בכי ואפילו גועל: דרך כול החושים שלנו – בגרון.
כשאנו עצובים: יוצא מאיתנו בכי, מרגישים את זה בחזה, בלב או בבטן.
כשאנו כועסים: יש לחץ בראש, בבטן, או דפיקות לב.
רגשות הם הדלק שלנו והם מפעילים אותנו, (באנגלית המילה רגש יוצאת מהשורש תנועה E-MOTION. לכן אנו מביעים אותם בהתנהגות, מילולית וגם בשפת גוף
הרגשות הבסיסים ( תחושות כי אנחנו מרגישים אותם בגוף ) הם :
שמחה , גועל, עצב, פחד, כעס.
ישנם מצבים שאנחנו לא ממש בטוחים מה באמת אנחנו מרגישים, למשל: רבתי עם הבוס שלי אני כועס עליו או מפחד מהתוצאה, או אולי גם וגם.
האמת שלרגשות יש גוונים שונים, לכן לפעמים הם מתערבבים ומתחברים. מה שחשוב זה שאם נוכל להיות מודעים אליהם, נוכל גם כך להתחבר לעצמנו.
כול היתר הם רגשות שמפעילים אותנו כתוצאה ממחשבות ואמונות. אפשר לומר שהם נפגשים באמצע הדרך בין המחשבות שלנו לרגשות. לדוגמה: שנאה, קינאה, חרדה, נקמה, סבל, חנק, תשוקה, אהבה, הערכה, רגישות, מועקה, דחייה, נחיתות, אשמה, דאגה, חוסר אונים, נחישות, אומץ, עצבנות, זעם או תסכול. כאן למחשבה יש מקום, כי זאת פרשנות שאנחנו נותנים.
לדוגמא, בעקבות ריב או בגידה שלהם היא לא מסכימה לשכב עם בן זוגה. לדברי האישה היא מרגישה גועל ורוצה לנקום על מה שהתרחש. מהנקמה היא עלולה להרגיש אשמה כולם יהיו כתוצאה של מחשבה על מה שהתרחש.
דוגמא נוספת, בעל ואישה רבים על מי תולה כביסה. הגבר אומר לאישה שזה תפקידה מעצם היותה אישה, היא כועסת עליו אבל גם מפחדת ממנו וכתוצאה מזה מרגישה חוסר אונים, היא בוכה וממשיכה לכבס, או בוערת מכעס לכן היא רוצה לנקום בגבר ולא מכבסת את הבגדים שלו. הוא מרגיש דחייה בעקבות מחשבות, אבל יכול להיות שזה עצב או פחד מזה שעצם זה שהיא לא מתייחסת אליו אומר שהיא לא אוהבת אותו מספיק.
מילה על אהבה
אהבה זה מכלול של רגשות, חוויות, אמונות, ערכים שמבאים לידי ביטוי ברגש, בגוף, במחשבות, בהתנהגות, בפעולות.
הוא אוהב אותה כי__________
היא אוהבת אותו בגלל ___________
המאכל האהוב עליי הוא כיוון ש________
הכלב אהוב עליי הוא כי ___________
וכדומה.
מילה על רגשות אשמה
בין כול גווני הרגשות והתחושות הרגש היחידי שהרסני וארסי הוא רגש האשמה. זה רגש שמכניס אותנו לקורבנות, חוסר עשייה. או לחלופין מאפשר לנו להרגיש רע על מנת שנוכל לפעול.
למשל, אמא שמכה את בנה ומרגישה אשמה גדולה, כאשר גרמו לה להרגיש אשמה לפני שעשתה זאת היא הבטיחה שלא תכה את הילד. או למשל, ילד שלקח כדור מחברו מרגיש מאוד אשם אבל האשמה אפשרה לו לקחת כדור שלא שלו.
לדוגמא, גבר מעליב את אשתו והיא נפגעת ונכנסת למצב של הערכה עצמית נמוכה, הוא לעומת זאת מרגיש אשמה כבדה, אבל בתוכו חושב שצודק במה שאמר. האשמה מאפשרת לו לומר את אשר בליבו.
רגשות חברתיים ורגשות חסויים:
רגש חברתי זהו רגש שאני מרשה לעצמי להביע כלפי חוץ, זה מקובל וזה בסדר.
למשל, לגבר שקשה להביע בפומבי עצב או לבכות עלול לבחור ברגש של כעס, כי מבחינתו "גברים לא בוכים" וזה חלקן של נשים אבל לגבר מותר לכעוס.
אם, לדוגמא, אישה נפגעת עמוקות מבעלה, כי הוא העיר לה על דבר מה לגביה מול חברים היא תחוש בגועל אבל במקום זה תחייך או תשתוק כי זה הנורמה.
רגש חסוי, לעומת זאת, זה רגש שקשה לנו להביע אז אנו מביעים אותו בדרכים אחרות. אני מפחדת שלא יקבלו אותי לעבודה או שאני לא מספיק טובה לתפקיד ואז אני אגיד לעצמי זה לא מעניין אותי אני לא צריכה אותם. בפועל הרגש החסוי הוא פחד. האבא לא מדבר בארוחת ערב משפחתית , מסיים לאכול קם והולך, אומר שהולך לנוח. כולם מרגישים/חושבים שלא אכפת לו מהם שחיי בעולם שלו. זאת לא הסיבה, הוא מרגיש שהוא לא מקובל כי כול הזמן הילדים ואשתו מבקרים אותו. הרגש החיצוני מרגיש עייף החסוי עצב.
לכל רגש משמעות ותפקיד:
מהי שמחה: השמחה מטרתה לחגוג. להרגיש חגיגי
מהו הגועל: הגועל משמש לנו לדחייה. כשמרגישים גועל אנחנו דוחים משהו שרעיל עבורנו, זה מרגיש מקולקל או מריח לא טוב. לדוגמא, אם מישהו לא עונה לי לטלפון זה "מריח לי לא טוב", משהו לא בסדר כאן, זה דוחה אותי.
מהו העצב: העצב מזמין ומאפשר לנו לקחת את הזמן להיכנס פנימה, להיות עם עצמנו ולאסוף את עצמינו (השברים) לאחר חוויה קשה (מתח). עצב כתוצאה מאבל עקב אובדן הן ממוות והן מפרידה מאדם, מבעל חיים, מחוויה, מעבודה, ממקום, מבית , תפקידו של העצב לאפשר לנו להתמודד.
מהו הפחד: הפחד הוא חיוני כיוון שעוזר לנו להתגונן ולשמור על עצמנו, מתריעה מסכנה. המוח שלנו לא מבדיל בין איום ממשי לאיום רגשי: רכב שמתקרב אלינו מפעיל רגש של פחד שיגרום לנו לרוץ ולהציל את עצמינו, ריב או עזיבת אדם אהוב מתפרשת כסכנה רגשית קיומית באותה מידה.
מהי חרדה: החרדה הוא פחד לא טבעי שעלול להביא אותנו לשיתוק.
על חרדה וקבלתה כתבתי במאמר "אם החרדה הייתה יכולה לדבר" כאן.
מהו כעס: מעלה דופק, זרימת דם, יוצר אדרנלין. זאת אנרגיה לפעולה.
את כול חמשת הרגשות האלה אנחנו מרגישים בגוף והם מובילים אותנו לפעולה. הבעיה בעצם היא שלימדו אותנו שיש רגשות ש"נכון" להרגיש אותם כמו שמחה, ויש כאלה ש"לא נכון ולא טוב" להרגיש כמו כעס, פחד אפילו עצב. לדוגמה: הרבה מאתנו לא נאפשר לכעוס על הורינו כי זה לא נכון; הבוס שלנו לא מקיים את הבטחותיו אליי ואני מרגיש כעס נוראי –מרגיש זלזול אבל חייב להיות אמיץ ולהילחם נגד הפחד והכעס כדי לא להרגיש אותם. אם נרצה לבנות קרירה ויש לנו פחד לעמוד מול קהל אנחנו נלחם עם הפחד כדי להתגבר עליו.
האמת היא שברגע שאנחנו מקבלים את אשר בליבנו הרגשות האלה מקבלים פרופורציה נכונה . אם נפסיק להילחם בהם ופשוט נקבל אותם הם ייעברו לבד (יקבלו תשומת לב) ובלי שנצטרך להילחם בהם. יש אגדה על מורה שהרגיש שהוא הולך למות ופחד נוראי תקף אותו, ואז החליט כיוון שבכול זאת הוא הולך למות , פשוט יישכב להרגיש את המתרחש. הפחד עבר ואילו הוא נשאר בחיים!
אודות כותבת המילון
מרים סלוטולוב הינה מטפלת רגשית עם הסמכה להנחיית משפחות וזוגות מטעם מכון מעגלים ומנחת קבוצות מוסמכת. בוגרת מכון אדלר בהנחיית הורים ובעלת תואר שני בחינוך מבוגרים.
האושר הגדול ביותר שלי הוא לראות כיצד זוגות המגיעים אלי, מלאי ספקות לגבי המשך הקשר הזוגי שלהם יוצאים מהתהליך כועסים פחות מאוהבים יותר ועם כלים לחיים מאושרים בהרבה. חיים המהווים גם דוגמה לחיים שילדיהם ראויים לחיות. הנה מה שמספרים מטופלים שהגיעו לטיפול זוגי, אישי או רגשי על השינויים שחולל בחייהם הטיפול.
על זוגיות ורגשות
קראו מאמרים על זוגיות ואיך לשמר אותה, טיפים נוספים על מצבים כמו חרדה, בדידות ועוד.
הקליניקה בת"א
עוד פרטים אודות מרים סלוטולוב קראו כאן.